החלטה בתיק בש"א 164400/08

1.         בפני בקשה לעיכוב ביצוע .

הבקשה מתייחסת להחלטה מיום 3.3.08 ופסיקתא מיום  7.4.08  (להלן: "פסק הדין").

המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור אשר הוגש על-ידה לבית המשפט המחוזי בת"א.

רקע

2.         המשיבה הינה בעלת זכויות החכירה במגרש כדורגל בשם "המכתש" המצוי ברחוב בורוכוב 56, גבעתיים (להלן: "המגרש" או "האצטדיון").

המבקשת הינה חברה המנהלת את קבוצת הכדורגל "הפועל רמת גן" (להלן: "המבקשת"), וזאת לאחר שרכשה בשנת 2006 את זכויות הניהול מאת המפרק הזמני של חברת "מועדון הכדורגל הפועל רמת גן" (להלן: "חברת הניהול"), אשר ניהלה את הקבוצה עד לפירוקה.

ביום 5.4.98 התקשרה המשיבה בהסכם למכירת זכויותיה במגרש לחברת גני דולינגר שהתקשרה בהמשך עם חברת אוסיף, לבניית כ- 165 יחידות דיור על שטח המגרש (להלן: "עסקת הנדל"ן").

בשל חילוקי דעות בין המשיבה לבין חברת הניהול, פנו השתיים להליכי בוררות, אשר בסיומם נקבע כי חברת הניהול תפנה את המגרש כנגד קבלת דמי פינוי מהמשיבה.

ביום 1.7.02 אישרה חברת הניהול כי המשיבה קיימה את פסק הבוררות באופן מלא.

ביוני 2002 שכרה חברת הניהול מהמשיבה את המגרש לשנה תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ.  בשנת 2004 נחתם הסכם שכירות נוסף לפיו השכירה המשיבה את המגרש למחלקת הנוער של הפועל רמת גן תמורת דמי שכירות בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ לחודש.

כיום המבקשת היא שמחזיקה במגרש.

3.         ביום 13.6.07 הגישה המשיבה תביעת פינוי בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת.

המבקשת עתרה למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר ולמתן רשות להגן.

בהחלטה מנומקת מיום 3.3.08 דחה כב' השופט חיים טובי את בקשות המבקשת וקבע כי המשיבה זכאית לפנות את המבקשת מהמגרש כמבוקש בתביעתה. פסיקתא נחתמה ביום 7.4.08.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי ובמקביל עתרה לעיכוב ביצוע. ביום 4.5.08 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי בכפוף להפקדת 30,000 ש"ח. ביום 26.5.08 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, המורה למבקשת לפנות תחילה לבית משפט זה, ומאריכה את תוקף הצו הארעי עד ליום 28.5.08.

בהתאם להחלטתי מיום 28.5.08 הועברה בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין לתגובת המשיבה, תוך קביעה כי פסק הדין יעוכב עד החלטה אחרת. לאחר הגשת תגובת המשיבה ותשובת המבקשת, יש להכריע  בבקשה.

תמצית טענות המבקשת

4.         המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר וזאת ממספר טעמים: ראשית, לא ניתנה לה האפשרות להתגונן בפני תביעת הפינוי שהוגשה נגדה. שנית, המצהיר מטעמה לא נחקר ועל כן יש לייחס מהימנות מלאה לתצהירו, אשר מקים הגנה לכאורה בפני התביעה. שלישית, זכויות הקבוצה הוכרו בעבר על ידי המשיבה עצמה, ולכן ברור כי לא ניתן לפנותה בהינף יד.

לטענת המבקשת, בסוגיה מעין זו הכוללת פינוי ממקרקעין חייב בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין וזאת בשל החשש כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, במידה והמערער על פסק הדין יזכה בערעורו. הנזק בפינוי המבקשת והריסת המגרש נוגע לא רק לקבוצת הבוגרים אלא גם למחלקת הנוער ולבית הספר לכדורגל אשר פועלים במגרש. למעשה, הפינוי יחסל את מועדון הכדורגל של הפועל רמת גן בדרך שבה לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

המבקשת מציינת כי היות והיא זו שעושה שימוש במגרש מזה כשמונים שנים, לא ניתן לומר כי סעד של השארתה במגרש מהווה סעד שאינו צודק או עולה על הנדרש.

המבקשת מוסיפה כי רק מתן צו עיכוב ביצוע פסק הדין יישמר את המצב הקיים, וזאת לעומת מצב בו המגרש אומנם לא ייהרס אך היא תאלץ להתפנות. סילוק המבקשת במהלך עונת משחקים תוביל לחורבן הקבוצה ובמצב כזה זכיית המבקשת בערעור לא תועיל לה.